צלם משפחה
תל אביב, השרון +
היי, אני נמרוד ואני מצלם משפחות – קצת אחרת.
לרוב המקומות שאני הולך המצלמה באה איתי. אני מאמין כי יש משמעות לרגעים שבשגרת היום יום. בין אם קניות בסופר, הליכה לים או ביקור שגרתי בחדר מיון – לכל זמן ומקום יש פוטנציאל לתמונה מעולה.
איך זה התחיל?
זה סיפור קלאסי על צלם שהיה פעם ילד שמצא מצלמה ישנה בבוידעם של ההורים. מיד ידעתי שזה היעוד שלי בחיים! מצוייד בגליל פילם וספר צילום, קראתי בשקיקה שניים וחצי עמודים לפני שהחלטתי שזה משעמם ועזבתי את העניין.
אחרי עשור נתתי לצילום עוד הזדמנות, רק שהפעם הניצוץ תפס. אחרי משחקים וניסויים בעדשות שונות וסגנונות שונים, הכול התכנס לסגנון שאם לא היה קיים הייתי צריך להמציא אותו בעצמי – צילום משפחה דוקומנטרי.
אחד מהדברים שאני הכי אוהב בצילום משפחה דוקומנטרי זה ההזדמנות להכיר לעומק את המשפחות שאני עובד איתם.
כל סשן זו הזדמנות בשבילי ללמוד על הדינמיקות והדקויות הייחודיות לכם, ולצלם תמונות אותנטיות שמראות מי אתם באמת – ולא רק איך אתם נראים.
לילדים יש את היכולת המדהימה להיות 100% נוכחים ברגע עם אפס מודעות עצמית. הם עושים מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, ולפעמים בדרכים המוזרות והמופלאות ביותר שעולה על הדעת.
כהורים, אנחנו נוטים להתעלם מרגעי הקסם הללו אבל כצלם, זה זהב!
הרגעים הבלתי מתוסרטים האלה הם חלק בלתי נפרד מהסיבה שאני עושה את מה שאני עושה.
לשמחתי הרבה אני נשוי למישהי שמעריכה את זה ויש לנו שלושה בנים שלא עוצרים מלספק לי רגעים לתעד (ולחוות).
אחרי שנים של עיסוק באמנות שלי והשחזת היכולות תוך תיעוד המשפחה שלי, אני אשמח לתעד את שלכם.

מוכנים לקפוץ למים?
אז איך זה עובד?
בוחרים יום שרוצים לתעד (משהו מיוחד או רגיל לחלוטין), עדיף שרוב המשפחה תהיה נוכחת במשך רוב זמן הצילומים.
אני בא לבלות איתכם (עם מצלמה או שתיים).
– נגמר החלב? נקפוץ לסופר!
– המזגן התקלקל? יש לי בגד ים!
– יוצאים לחצי מרתון משפחתי? מעולה, יש לי רשיון!
כשיש מצלמה בסביבה אנחנו נוטים להתנהג בצורה לא טבעית. אבל אחרי כמה זמן, מתרגלים והמצלמה נעלמת מהתודעה, ואנחנו חוזרים להתנהג כרגיל.
זאת הסיבה שאורך סשן מתחיל בשלוש שעות עד יום שלם – ככל שאני איתכם יותר זמן, כך תרגישו יותר בנוח והתמונות יצאו יותר טובות!
רוצה לדעת עוד?
לגדל ילדים זה לא קל – Understatment של המאה!!
כשהפכת להורה, נרשמת לרגעי אושר, צחוק ואהבה בלתי תלויה אבל האותיות הקטנות מציינות בפירוש גם תסכול, בכי, עצבים, סלון מבולגן ולילות בלי שינה.
לא צריך להסתכל אחורה ממרחק של שנים כדי להעריך את העבודה הקשה שהשקעת.
כשמצלמים את הכול, מקבלים תמונה שלמה יותר, תמונה שמעגנת את הזכרונות – שלך ושל ילדייך.
מה הילדים שלך יזכרו מהילדות שלהם?